גמרא
פירוש
שִׁיחְלָא קַמָּא אֲסִירָא מִכָּאן וְאֵילָךְ הָוֵה לֵיהּ זֶה וָזֶה גּוֹרֵם וּמוּתָּר.
אֵיתִיבֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר אוְשָׁוִין בְּבֵיצַת טְרֵיפָה שֶׁאֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁגָּדְלָה בְּאִיסּוּר הָתָם בִּדְסָפְנָא מֵאַרְעָא.
וְלִישַׁנֵּי לֵיהּ בְּשִׁיחְלָא קַמָּא אִם כֵּן גָּדְלָה גָּמְרָה מִיבְּעֵי לֵיהּ.
אֶלָּא הָא דִּתְנַן וְלַד טְרֵפָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
וארכובה זו נחלקו בה חכמי התלמוד, יש מי שאומרין שהוא הקפץ התחתון, שבין עצם השוק לעצם התחתון, שהוא הארכובה הנמכרת עם הראש, והמורה פסק כדבריו. ויש מי שאומ׳ שהוא הקפץ העליון, שבין עצם השוק לעצם הקולית שלמעלה ממנו, ואם נחתך בעצם השוק כשירה, ומז״ה פוסק כדבריו. ודבריו נכוחים, כמו שביאר ראייותיו בפרק שלפנינו.
כו. נשבר העצם למעלה מן הארכובה ויצא לחוץ, אם עור ובשר חופין את רוב היקפו שלעצם ורוב עובי חללו, כשירה, ואפילו נפל קצת מן העצם הנשבר, רואין אותו כאילו הוא שם, והוא שיהיה הבשר יתר והעור משלימו. ואין עור משלים לבשר אלא אם היה העור חזק ומהודק על העצם, כמו שביאר מז״ה. ועור העוף הרי הוא כבשר.
כז. היה הבשר חופה את רוב העצם מתלקט מעט מעט, או מתרוסס, או שניקב, או שנקלף, או שנסדק, או שניטל שליש התחתון שלבשר ועליונו קיים, הרי זה ספק, ואסורה, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק שלפנינו בראיית ט׳.
כח. וגידים הרכין שסופן להתקשות אין נחשבין כבשר. ובשר שנתמסמס שדרך הרופא לגוררו הרי הוא כאילו אינו.
כט. נשבר העצם למטה מן הארכובה ואין עור ובשר חופין את רובו כמו שביארנו, הבהמה מותרת והאבר אסור מן השבירה ולמטה מדברי סופרים.
ל. ניטל צומת הגידין, אע״פ שלא נשבר העצם, טריפה.
לא. ושלשה גידין הן צמותין ומחוברין יחד, והן אדוקין בסוף עצם השוק כשתים ושלש אצבעות, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק שלפנינו בראיית ה׳. ולמעלה משם הן נפרדין מן העצם וצמותין יחד עד שהולכין ומתפשטין בבשר. ועצם קטן הנקרא ערקום יש בין עצם השוק לפרק התחתון, ואם נחתכו כנגד הערקום עצמו כשירה, מן הערקום ולמעלה טריפה, ואפילו במקום שהם אדוקין בעצם. וכן כל מקום שייחתכו ממקום שהן צמותין ועד מקום שמתפשטין טריפה, ושיעורו ארבעה בטרים בשור, שהן ארבע אצבעות כפתרון המורה ומז״ה. ובבהמה דקה בעוד שהם בולטין ואינן נבלעין בבשר, וגם קשין כגידים ואינן רכים כבשר, וגם עומדין בגודלן ואינם מקטינין, וגם הם לבנים כגידין, הם הנקראים צומת הגידין, ומשם ולמעלה אע״פ שנראין זכים, הואיל ואינם לבנים כגידים, הרי הם כבשר, ואם נחתכו שם כשירה.
לב. הגידים הללו האחד הוא עב והשנים הם דקים, אם נפסקו שנים הדקים, הואיל ונשתייר הגדול שלם הרי רוב בניין הגידים קיים וכשירה.
לג. וכן אם נפסק הגדול ושני הקטנים קיימין, הרי רוב המניין קיים וכשירה. נפסקו רוב כל אחד ואחד טריפה.
לד. ויש אומרין שצומת הגידים הזה שביארנו הם הגידים שאחרי הרגל, ויש אומרין שהם הגידים שלפני הרגל, וירא שמים ראוי לו להחמיר בין בגידים שלפני הרגל בין בגידים שאחרי הרגל כמבואר בקונטרס הראייות בפרק שלפנינו בראיית ו׳.
לה. העוף שש עשרה גידים יש לו בסוף עצם השוק, אם נפסק אחד מהם טריפה. ואם הוכה ונחבל במקום צומת הגידים צריך לבדוק בדקדוק עד שימצא כל י״ו חוטין קיימין. ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי שבדק מז״ה בדיקה זו, שזו אחת מן הבדיקות הדקות היא ואין נזקקין לה בזמן הזה, אלא הרי היא אסורה מספק, וכעניין זה כולו מבואר בפרק שלפנינו.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הריא"ז, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
כו. נשבר העצם למעלה מן הארכובה ויצא לחוץ, אם עור ובשר חופין את רוב היקפו שלעצם ורוב עובי חללו, כשירה, ואפילו נפל קצת מן העצם הנשבר, רואין אותו כאילו הוא שם, והוא שיהיה הבשר יתר והעור משלימו. ואין עור משלים לבשר אלא אם היה העור חזק ומהודק על העצם, כמו שביאר מז״ה. ועור העוף הרי הוא כבשר.
כז. היה הבשר חופה את רוב העצם מתלקט מעט מעט, או מתרוסס, או שניקב, או שנקלף, או שנסדק, או שניטל שליש התחתון שלבשר ועליונו קיים, הרי זה ספק, ואסורה, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק שלפנינו בראיית ט׳.
כח. וגידים הרכין שסופן להתקשות אין נחשבין כבשר. ובשר שנתמסמס שדרך הרופא לגוררו הרי הוא כאילו אינו.
כט. נשבר העצם למטה מן הארכובה ואין עור ובשר חופין את רובו כמו שביארנו, הבהמה מותרת והאבר אסור מן השבירה ולמטה מדברי סופרים.
ל. ניטל צומת הגידין, אע״פ שלא נשבר העצם, טריפה.
לא. ושלשה גידין הן צמותין ומחוברין יחד, והן אדוקין בסוף עצם השוק כשתים ושלש אצבעות, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק שלפנינו בראיית ה׳. ולמעלה משם הן נפרדין מן העצם וצמותין יחד עד שהולכין ומתפשטין בבשר. ועצם קטן הנקרא ערקום יש בין עצם השוק לפרק התחתון, ואם נחתכו כנגד הערקום עצמו כשירה, מן הערקום ולמעלה טריפה, ואפילו במקום שהם אדוקין בעצם. וכן כל מקום שייחתכו ממקום שהן צמותין ועד מקום שמתפשטין טריפה, ושיעורו ארבעה בטרים בשור, שהן ארבע אצבעות כפתרון המורה ומז״ה. ובבהמה דקה בעוד שהם בולטין ואינן נבלעין בבשר, וגם קשין כגידים ואינן רכים כבשר, וגם עומדין בגודלן ואינם מקטינין, וגם הם לבנים כגידין, הם הנקראים צומת הגידין, ומשם ולמעלה אע״פ שנראין זכים, הואיל ואינם לבנים כגידים, הרי הם כבשר, ואם נחתכו שם כשירה.
לב. הגידים הללו האחד הוא עב והשנים הם דקים, אם נפסקו שנים הדקים, הואיל ונשתייר הגדול שלם הרי רוב בניין הגידים קיים וכשירה.
לג. וכן אם נפסק הגדול ושני הקטנים קיימין, הרי רוב המניין קיים וכשירה. נפסקו רוב כל אחד ואחד טריפה.
לד. ויש אומרין שצומת הגידים הזה שביארנו הם הגידים שאחרי הרגל, ויש אומרין שהם הגידים שלפני הרגל, וירא שמים ראוי לו להחמיר בין בגידים שלפני הרגל בין בגידים שאחרי הרגל כמבואר בקונטרס הראייות בפרק שלפנינו בראיית ו׳.
לה. העוף שש עשרה גידים יש לו בסוף עצם השוק, אם נפסק אחד מהם טריפה. ואם הוכה ונחבל במקום צומת הגידים צריך לבדוק בדקדוק עד שימצא כל י״ו חוטין קיימין. ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי שבדק מז״ה בדיקה זו, שזו אחת מן הבדיקות הדקות היא ואין נזקקין לה בזמן הזה, אלא הרי היא אסורה מספק, וכעניין זה כולו מבואר בפרק שלפנינו.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הריא"ז, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
הערות
Gemara
Peirush